4G לעומת LTE

4G, המכונה דור רביעי של תקשורת סלולרית, ו- LTE (Long Term Evolution) הם מפרטי 3GPP עבור רשתות פס רחב ניידות. תקופות שונות של תקשורת סלולרית מסווגות לדורות כמו 1G, 2G, 3G ו- 4G, כאשר לכל דור יש מספר טכנולוגיות כמו LTE. ITU (International Telecommunication Union) רואה ב LTE-Advanced כתקן 4G האמיתי, בעוד שהוא גם מקבל את LTE כתקן 4G.

4G

ITU רואה בטכנולוגיות IMT-Advanced (International Telecommunication Mobile) טכנולוגיות תקני 4G אמיתיים. בהתאם להגדרה הרשמית, IMT-Advanced אמור להיות מסוגל לספק מהירות הורדת שיא של 1 ג'יגה-ביט לשנייה בסביבות נייחות, ואילו 100 מגה-ביט לשנייה בסביבות ניידות גבוהות. בתחילה, ITU השלימה את ההערכה של 6 תקני הפס הרחב האלחוטי של המועמדים לתקן 4G רשמי. לבסוף, שתי טכנולוגיות, LTE Advanced ו- WirelessMAN-Advanced מקבלות את הכינוי הרשמי של IMT-Advanced. אף-על-פי-כן, LTE Advanced נחשב כתקן 4G אמיתי, ITU גם מותר להשתמש ב- HSPA +, WiMax ו- LTE כטכנולוגיות דור 4. בהתאם למפרט ה- IMT-Advanced, היעילות הספקטרלית של שיא צריכה להיות 15 bps / Hz עבור downlink ו- 6.75bps / Hz עבור uplink. יעילות ספקטרלית זו ודרישות IMT-Advanced אחרות מושגות באמצעות 3GPP Release 10 (LTE-Advanced).

LTE

LTE יזם עם ה- 3GPP Release 8 (Freeze במארס 2008), והתפתח עוד יותר ב -9 ו -10 מהדורות. יעילות ספקטרלית גבוהה היא אחת מתכונות המפתח של LTE שהושגה באמצעות טכניקה אורטוגונלית של מחלקת תדרים מרובים (OFDMA) בטכניקת 64-קמ"ש (מודול המשרעת הרביעית). השימוש בטכניקות אנטנה של MIMO (Multiple Input Multiple Output) הוא נקודת מפתח נוספת אשר שיפרה את היעילות הספקטרלית של LTE ל- 15 bps / Hz. LTE אמור להיות מסוגל לתמוך בעד קישור של 300 מגהביט לשנייה ו -75 מגהביט לשנייה במעלה הקישור בהתאם למפרט ה- 3GPP. האדריכלות של LTE היא הרבה יותר פשוטה ושטוחה בהשוואה למהדורות 3GPP הקודמות. eNode-B מתחבר ישירות עם מערכת אדריכלות אבולוציה שער (SAE-GW) להעברת נתונים, בעוד שהוא מתחבר לישות ניהול נייד (MME) לצורך איתות בהתאם לארכיטקטורת LTE. ארכיטקטורת eUTRAN פשוטה זו מאפשרת ניצול טוב יותר של המשאבים, אשר בסופו של דבר מסתיים בחיסכון ב- OPEX וב- CAPEX לספק השירות.