הודאה לעומת וידוי

הודאה והודאה הם שני מושגים חשובים מאוד המשמשים בדיני ראיות על ידי עורכי דין לחיזוק תיקיהם בעיני חבר המושבעים. הן ההודאות וההודאות משמשות כמקורות ראיות. רובנו מכירים את מושג הווידוי כאשר אנו מקבלים ומדברים על מעשינו ואשמתנו הלא נכונים בכנסייה, בנוכחות אב. כניסה, לעומת זאת, מתייחסת לאמירה שהתקבלה על ידי אדם. הכרת עובדה דומה להודות בכך. ישנם קווי דמיון רבים בשני המושגים, אך ישנם גם הבדלים עדינים שיודגשו במאמר זה.

כניסה

אם אדם מהנהן בראשו לעובדה או לאמירה, הוא למעשה מודה או מכיר בעובדה. הודאה מוקדמת על ידי אדם יכולה להילקח בבית משפט כחוק כהצהרה המוכיחה אשמה או פשע. אנשים מבצעים קבלות בחייהם פעמים רבות על פחדיהם, שאיפותיהם, מעשי העמלה והשמטה שלהם, אך לעולם לא יצטרכו להתמודד איתם.

אנו מודים בכאב ובכעס שלנו, בתשובה ובתחושת הדחייה והדחייה, אך ההודאות הללו אינן מובילות לשום פעולה. זוהי הודאה בחקירה שהיא קבלה של עובדה או הצהרה ויש לה משמעות בהוכחת אשמתו או מעשהו הלא נכון של אדם. הכניסה כמקור ראיות משמשת לרוב במקרים אזרחיים.

וידוי

הווידוי הוא מעשה להכיר במעורבותו של אדם במעשה פשע או במעשה שגוי. כאשר נאשם מקבל את אשמתו, נאמר עליו שהוא מתוודה. בתקופות קדומות יותר, הווידוי נחשב כמספיק כדי להוכיח את אשמתו של אדם, אולם כיום נאשם יכול בקלות לחזור בו מהודאתו באומרו כי הודאתו הייתה תוצאה של חקירה בכוח או ניסיון להימלט מעינויים.

הווידוי אינו מוזכר או מוגדר בחוק הראיות ההודי, והודאה על ידי עבריין או נאשם במקרה של פשע מתקבלת בדרך כלל כהודאה.

מה ההבדל בין כניסה לווידוי?

• ההודאה, כמו גם הודאה, מהוות מקור ראיות בבית משפט

• הודאה היא קבלת אשמה בעבירה או מעשה לא נכון בזמן שהודאה היא הכרה בהצהרה או בעובדה

• הכניסה משמשת בעיקר בתיקים אזרחיים ואילו הודאה משמשת בעיקר בתיקים פליליים

• נאשם יכול לחזור בו מהודאה שנעשתה קודם לכן, אך אין אפשרות לעשות זאת

• ההודאה נעשית על ידי הנאשם ואילו אחרים יכולים להודות בהודאה

• הודאת אשמה בנוכחות אב, בכנסייה, היא הודאה